סרחאן עלי חסן נ' "קרנית"-הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

החלטה

1.בפני שתי בקשות לתיקון טעויות סופר בפסק הדין. האחת הוגשה מטעם התובע, והשניה מטעם הנתבעת מס' 1.

2.לעניין הבקשה שהוגשה מטעם התובע:

(א)בבקשה לתיקון פסק הדין, שהוגשה מטעם התובע, עותרת באת כוח התובע לכך, שתיווסף לפסק הדין התייחסות מפורשת, בדבר חיוב הנתבעים בתשלום יתרת אגרת המשפט. לדעת באת כוח התובע "מן הדין ומן הנכון לחייב את הנתבעים ביתרת האגרה כמקובל וכנהוג במקרים אלה".

(ב)באת כוח הנתבעת מס' 1 מתנגדת לבקשה. לטענתה, סכום הפיצוי שנפסק לתובע נמוך מסכום של 60% מסכום סמכותו של בית משפט השלום, ועל כן על הנתבעת מוטל לשלם את אגרת המשפט, כשיעורה בבית משפט השלום, ועל התובע לשלם את היתרה, והכל על פי תקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007.

(ג)לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני דוחה הבקשה מהטעמים הבאים:

(1)את יתרת אגרת המשפט יש לחשב (ולשלם) על פי הוראות תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007, ועל כן אין כל מקום להתייחס לכך בפסק הדין ולקבוע כי דווקא הנתבעים הם שחייבים בתשלום יתרת האגרה.

(2)לגופו של עניין, סכום הפיצוי, שנפסק לזכות התובע, עומד על סך 1,172,772 ₪ (מתוכו "הוקפא" סכום של 542,175 ₪), ואין להוסיף לו את הוצאות המשפט או את שכר טרחת עורכי הדין (וראו: ע"א 6091/06 הלון נ' בלייר (2008). סכום הפיצוי שנפסק נמוך אפוא מסכום של 1.5 מיליון ₪ (המהווה 60% מסכום סמכותו של בית משפט השלום), ועל כן חלה בעניין זה תקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007, מכוחה על הנתבעים לשלם את האגרה כשיעורה בבית משפט השלום, ועל התובע מוטל לשלם את היתרה החלה בבית המשפט המחוזי.

(ד)על כן, הנני דוחה בקשת התובע לתיקון פסק הדין.

3. לעניין הבקשה שהוגשה מטעם הנתבעת מס' 1:

(א)הבקשה שהוגשה מטעם הנתבעת מס' 1 מתייחסת לסכומים שיחושבו על ידי האקטואר בעתיד, אותם יהיה צורך לנכות מסכום הפיצויים שהוקפא, וזאת לאחר שתיקבע לתובע דרגת נכות צמיתה לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי. בבקשתה טוענת באת כוח הנתבעת מס' 1, כי יש לתקן את סעיף 29(ב)(2) לפסק הדין, באופן שיכלול גם תשלומים שישולמו לתובע על בסיס שיעור נכותו הזמנית, וזאת לתקופה שמיום 3.10.29013, הוא התאריך בו ניתנה חוות דעתו האחרונה של האקטואר שי ספיר.

(ב)באת כוח התובע מתנגדת לבקשה, בנימוק, כי האקטואר ערך את חישוב הקצבה המהוון עד לתאריך 30.6.2014, הוא המועד שנקבע לסיום נכותו הזמנית של התובע.

(ג)לאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שהבקשה בדין יסודה. כמפורט בסעיף 23 לפסק הדין, מסכום הפיצויים נוכו אך ורק קצבאות נכות ששולמו לתובע בגין תקופת העבר, דהיינו, עד למועד מתן פסק הדין. על כן, לכשיערך החישוב בעתיד יהיה צורך להביא בחשבון אף את קצבת הנכות הזמנית שתשולם לתובע ממועד מתן פסק הדין ועד למועד קביעת דרגת נכותו הקבועה של התובע.

(ד)על כן, הנני נעתר לבקשת לתקן את פסק הדין, שהוגשה מטעם הנתבעת מס' 1, והנני מורה כדלקמן:

(1)במקום סעיף 29(ב)(2) לפסק הדין יבוא סעיף 29(ב)(2) בנוסח הבא:

"לכשתיקבע לתובע דרגת נכות קבועה לפי פרק ט' לחוק, תחושב על ידי האקטואר קצבת הנכות המהוונת מאותו תאריך, בצירוף כל התשלומים ששולמו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי מתאריך פסק הדין (24.10.2013) ועד למועד קביעת דרגת הנכות הקבועה."

(2)במקום סעיף 29(ב)(3) לפסק הדין יבוא סעיף 29(ב)(3) בנוסח הבא:

"סכום הקצבאות הכולל, שיחושב על פי האמור בסעיף קטן (2) שלעיל, יופחת מהסכום המוקפא, שיחושב על פי האמור בסעיף קטן (1) שלעיל, והיתרה שתתקבל לאחר ביצוע ההפחתה תשולם לידי התובע."

4.אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)הנני דוחה בקשת התובע לתיקון פסק הדין.